כתיבה זה הכלי שלך?

אין מקום בבית למחברות? המחשב מתפוצץ? הפתקים בטלפון נערמים?

המילים שלך מחפשות לצאת החוצה, אבל קול פנימי שמנהל אותך מספר שזה עדיין לא הרגע,

שזה "לא מספיק", או "לא ראוי", שזה אישי וחשוף מדי?

אני מכירה את התחושה הזו מקרוב, כי הקול הזה ניהל אותי במשך המון שנים.

אחרי שנים שהשתקתי את עצמי ואת המילים שלי הבנתי שאני יכולה לקחת בעלות על מה ששייך לי,

ואפילו לעזור לך לקחת אחריות על מה ששייך לך-

הכתיבה שלך שייכת לך.

 

אני סיפרתי לעצמי שזה עניין של זמן, בשלות ובגרות,

שחסר לי האומץ להיחשף, שאני לא מוכנה,

אבל האמת היא שאת השיעור הזה למדתי בדרך הקשה.

הובלתי את חיי למקום בו אני לא מסופקת, לא מרוצה ומרגישה מנותקת מעצמי ומהצרכים שלי.

רק כשהגעתי לנקודת שפל מאוד נמוכה, הצלחתי לעשות שינוי.

אבל אפשר גם אחרת,

אפשר לספר סיפור חדש.

​